קרני נ' עזבון המנוח עובדיה יצחק ז"ל ואח'

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת חנה ינון) מיום 16.12.07 (ת.א. 65932/01), אשר קיבל באופן חלקי בלבד את תביעת המערער כנגד המשיבים.

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

2.המערער, עו"ד במקצועו, ייצג את המנוח, עובדיה יצחק ז"ל (להלן: המנוח) ואת אלמנתו היא המשיבה 2 (להלן: האלמנה) בסכסוך בינם לבין המשיבה 6 (להלן: החברה), אשר פעלה באמצעות מנהלה, המשיב 7 (להלן: המנהל).

המשיבים 3 עד 5 יחד עם האלמנה, הינם יורשי המנוח.

נשוא הסכסוך, ניסיונה של החברה, שהיא הבעלים הרשום של דירה, לפנות את המנוח והאלמנה (להלן: בני הזוג) מהדירה. במסגרת זו, פעל המערער הן מול משטרת ישראל והן בפני בית המשפט השלום במסגרת הליכים משפטיים שהגישה החברה כנגד בני הזוג.

3.ביום 29.10.95 חתם המנוח בנוכחות המשיב 3 על התחייבות לתשלום שכ"ט, הכולל שני רכיבים. הרכיב האחד, שכ"ט קבוע ומוסכם בסך השווה ל-3,500 דולר בתוספת מע"מ "בעבור תביעה לצו מניעה נגד היכלי בידור" וכן שכ"ט קבוע נוסף "לסך השווה ל-6% אחוזים מערך הפיצויים/הסכום שיתקבל בתוספת מע"מ מתוך סכום ראשון של פיצויים שאקבל או מיד לאחר קבלת דירה או דירות או פיצוי אחר, דהינו מיד עם חתימת הסכם לקבלתם" (להלן: הסכם שכה"ט).

לאחר הליכים משפטיים, אשר עיקרם סעדים זמניים, הושגה ביום 1.11.95 הסכמה בין החברה לבין בני הזוג, בכל הקשור לשימוש וחזקה בדירה, והתביעה שהגישה החברה כנגד בני הזוג נקבעה להוכחות.

4.לטענת המערער, סיכם עם בני הזוג אודות הנצרך להכנת הגנתם מחד גיסא, והגשת תביעה על נזקיהם מאידך גיסא, וכשבמקביל ניסה לנהל מו"מ עם ב"כ החברה להסדר פשרה זה או אחר.

אולם, בעת שהתקשר המערער למשיב 3, נודע לו מפיו כי בני הזוג פינו את הדירה ואף קיבלו דמי פינוי, כל זאת ללא ידיעתו ולאחר גבו.

ואכן, אין חולק כי ביום 28.11.95 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין החברה לבין בני הזוג, לפיו יפנו בני הזוג את הדירה וימסרו את החזקה בה לחברה, ומנגד יקבלו מהחברה סך השווה ל-150,000 דולר.

עוד נקבע בהסכם הפשרה "התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין ק. קרני או תמציא אישור מעו"ד ק. קרני כי אין לו טענות ו/או תביעות כלשהן כלפי הנתבעים" (סעיף 3). בהמשך בסעיף 7 נקבע "התובעת בלבד תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שלה ושכר טרחת עורך דין ק. קרני כאמור לעיל. למעט מה שכבר שולם לעו"ד קרני עבור ההליך של צו המניעה" (להלן: הסכם הפשרה).

יוער, כי הסכם הפשרה חתום על ידי המנהל בשם החברה, היא התובעת, ועל ידי בני הזוג, וללא חתימות של באי כוח, מי מהם.

5.עוד טרם כריתת הסכם הפשרה, פנה המנוח ביום 25.11.95 במכתב תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד המערער, אשר כותרתו "גביית שכר טירחה מוגזם ומופרז ע"י עו"ד קלמן קרני תוך כדי ניצול מצוקתם של זקנים בני 80".

במכתב זה, מלין המנוח על שכה"ט שנגבה בגין הרכיב הראשון, וכשלטענתם גביית סכום של כ-12,000 ₪ עבור הופעה אחת, וזאת בעניין צו המניעה הזמני, מהווה פגיעה חמורה בהם וכשבני הזוג ראו עצמם פגועים, עשוקים וגזולים.

כך גם עתרו כי הלשכה תעזור להם לגבות את החזר הסכום האמור, ובנוסף עתרו כי הלשכה תורה למערער לשחרר אותם מייצוגו "... ושיחדל מלתבוע שכר שלא מגיע לו כלל... דהיינו, המו"מ לפשרה שניהלו הנתבעים ישירות עם התובעת, וללא כל התערבות של עורכי דין, ושנחתם כשבוע ימים לאחר הדיון בצו המניעה הזמני" (להלן: מכתב התלונה).

יוער כבר עתה, כי שולח המכתב מצויין כ"יצחק עובדיה אצל מר מיכאל צביון", דהיינו, אותו מנהל שפורט לעיל.

לא למותר להוסיף, כי במכתב הלשכה מיום 11.1.96 נדחו טענות המתלוננים.

6.עוד יש להוסיף, כי החברה הפקידה בידי עו"ד ציון קאפח (כתוארו אז) סך השווה ל-11,000 דולר ובהתאם לכתב נאמנות מיום 27.11.95, אם תוך 40 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין החברה לבני הזוג, לא יתקבל מכתב מהמערער כי קיבל שכרו או לא ייחתם הסכם בוררות בלשכת עורכי הדין, לפיו על הנאמן להעביר הסכום ללשכת עורכי הדין או לא יתקבל מכתב שחרור מהמערער, אזי "תהיה רשאי להעביר סכום זה במלואו לעו"ד ק. קרני במידה ואכן יתבע שכ"ט מה"ה עובדיה..." (להלן: הפקדת שכה"ט).

ביום 17.3.96 פנה הנאמן לחברה וביקש לדעת מה עליו לעשות בעניין הנאמנות. ואכן, הכספים הועברו לעו"ד פני-גיל כנאמן חליפי, וכשהמפקידים הינם החברה באמצעות המנהל והאלמנה.